אלקלעי נ' אתרוג אדריכלים מקבוצת סדון בע"מ

החלטה

בפניי בקשת הנתבעת לביטול פסק דין שניתן נגדה במעמד צד אחד ביום 24.7.11 (להלן: "פסק הדין").

טענות הצדדים

הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק דין, ללא תצהיר, וטענה כי יש לבטל את פסק הדין מתמצית הנימוקים הבאים:

"הנתבעת לא קיבלה הודעה על מועד דיון";

הנתבעת שילמה לתובע שכר ביתר ואין לתביעה כל בסיס;

התובע מתנגד לבקשה לביטול פסק הדין מתמצית הנימוקים שלהלן:

אין חולק כי הנתבעת קיבלה את כתב התביעה ולא הגישה כתב הגנה במועד;

הנתבעת לא מצביעה על טעם כלשהו לאיחור הניכר בהגשת כתב ההגנה;

הנתבעת לא הציגה סיכויי הגנה;

דיון והכרעה

אקדים אחרית לראשית ואומר כי מעיון בכתבי בית הדין ולאחר שמיעת הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

ביטול פסק-הדין נתון לשיקול דעתו של בית הדין.

על פי ההלכה הפסוקה (ר"ע 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז (4) 485) כאשר מוגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, על בית הדין להציג לעצמו שתי שאלות:

ראשית - מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא פעל כנדרש ולא הגיש את הגנתו כפי שקרה בענייננו.

שנית - האם יש למבקש הגנה לכאורה, או מה הם סיכויי ההצלחה של המבקש.

נקבע כי השאלה השנייה היא העיקר, ולשאלה הראשונה נודעת חשיבות משנית וככלל, שעה שקיימת הגנה לכאורה, או שלבעל הדין סיכוי להצליח בתביעתו, מן הראוי לתת לבעל דין את יומו בבית הדין.

הגם שהשאלה השניה היא העיקר, אין משמעות הדבר שניתן להתעלם מהשאלה הראשונה ויש לבחון את הסיבה למחדל.

בענייננו, הנתבעת לא חלקה על כך כי כתב התביעה נמסר לה במועד, וכי היה עליה להגיש כתב הגנה. יחד עם זאת, הנתבעת לא הצביעה ולו ברמז על הסיבה לאיחור הניכר בהגשת כתב ההגנה.

מאישור המסירה שצירף התובע לתיק בית הדין, כתב התביעה והדרישה להגשת כתב הגנה נמסרו לנתבעת עוד ביום 17.5.11. בקשה למתן פסק דין שהוגשה ביום 19.6.11 הועברה לתגובת הנתבעת ורק ביום 24.7.11 כאמור, לאחר שהנתבעת לא הגיבה לבקשה, ניתן פסק הדין. כתב ההגנה הוגש ביום 25.8.11, חודש לאחר שניתן פסק הדין.